ירושלים העתידית בחזון | אוהד קמין

(לשמיעת הראיון לחץ כאן)

בימים אלה עוסק יהודה עציון בפיתוח חלק מעבודתו של שבתי בן דב העוסק בהתייחסותו לירושלים. עציון, שבמשך שנים רבות ערך את כתבי איש הרוח בן דב, העוסקים בין היתר ב"מלכות ישראל היעודה", הקים צוות מיוחד לטיפול בנושא זה.

בראיון עמו מספר עציון כי שבתי בן דב כתב, בין היתר, על ירושלים העתידה שבית המקדש במרכזה כארבע שנים לאחר שחרור העיר, בשנת תשל"א (1971), כתגובה הגותית לשחרור זה. בכך, אומר עציון, היה בן דוב יוצא מן הכלל ביחס למרבית אישי ישראל שהתייחסו לשחרור ירושלים. בזמן שהם התייחסו בעיקר לערכי העבר ההסטוריים והארכיאולוגיים-אנתרופולוגיים של העיר, מצא שבתי בן דוב לנכון להתמקד בעתידה של ירושלים כבירת ישראל וליצור לצורך הענין תשתית תכנונית.

לדברי עציון, הר הבית, שהוא חלק מירושלים ההסטורית מתרומם מתוך השקע הגדול שיוצר נהר הקדרון ברוח "ירושלים הרים סביב לה". על כך מתבסס תכנון ירושלים, הכולל את חזון ירושלים העתידה ובכלל זה את בנין המקדש. בהקשר זה נלקחה על ידו בחשבון ההתנגדות הצפויה מצד הנצרות והאיסלם. בחיבורו הגדול והמרתק קורא שבתי בן דב לתרגום הדברים לשדה הפעולה של המדיניות המציאותית. "כשערכתי ספר זה" מספר עציון "ברור היה לי שהעמדת הדברים ברוח זו חשובה ביותר, ורק מעטים התמודדו עם הדבר בדרך זו".

 בדבריו קובל יהודה עציון על כך שלשלוש הדתות העניקה מדינת ישראל כבוד באמצעות שלושה בולים שהנפיקה שבהם מצויינים מסגד כיפת הסלע וכנסיית הקבר כאתרים קדושים לאיסלם ולנצרות בירושלים. בשנים האחרונות גם מסרה מדינת ישראל חלקים מאדמות ירושלים לנציגי הדת הנוצרית, מה שיש להניח שמהווה חלק מזריית מלח על תסכוליו של האיש, שבתי בן דב, אשר סבל מכך שמדינת ישראל קשה קשרים איומים ומסולפים עם מנגנוני הדת המוסלמית והנוצרית. מבחינה זו ישראל מתנהגת כמי ששומרת על הר הבית כעל מקום מוסלמי. רק לאחרונה, אומר עציון, שמענו על העברת חלקים ממגרש הרוסים לידי הרוסים על אף שקיים ספק גדול לגבי יכולתו וזכותו של השלטון הנוכחי ברוסיה לראות את עצמו כיורש השלטון הצארי שהיה בעל נכסים בירושלים.

אך מעבר לכל זה חשוב הדבר להעלות על נס את הקשר ההכרחי, המציאותי והיחידאי של עם ישראל לארץ ישראל בכלל ובמיוחד לירושלים ולהר הבית – והרי כל מושג הציונות מבוסס על השם ציון. מה ששבתי בן דב הגה, מסביר יהודה עציון, אנו מנסים לתרגם לחיבור שיהיו בו את כל יסודותיו הרציניים של תכנון שיציג את מה שצריך להתקיים בירושלים על יסוד מה שקיים בה כבר היום. דבר זה אומר שיחולו בעיר שינויים דרמטיים כמו פירוק החומות העותומניות ובינוי חדש שיעתיק את מרכז הכובד הממלכתי מגבעת רם אל המוקד הראוי לו, אל מול המקדש, ושם ייבנו בית המלך (או, אם נרצה, הנשיא, כפי שהוא קרוי בנבואת יחזקאל) – וגם בית הנבחרים – יחד עם מבנים ממלכתיים שיוקמו בכל האיזור שצופה אל ההר ואל המקדש. שטח זה יהיה, לדעתנו, גם שטח ייחודי מבחינה מוניציפאלית.

אחד מהדברים המתוכננים שיקרו הוא הקמת רשות שלא קיימת היום, שתהיה רשות המקדש שבראשה יעמוד מי שיהיה הכהן הגדול, אשר תנהל את כל הכרוך בעליה לרגל של מליונים רבים למקום, שיהיה אחראי להסדרי התנועה השונים – ממונעת ורגלית גם יחד – אל בית המקדש. כל זה ייעשה בהתאמה להיות הגישה לבית המקדש מבוא לקודש, שבבסיסו התחושה שירושלים היא עיר הקודש ושלירושלים כולה יש ייחודיות, שהיא מיוחדת במינה ושאין דומה לה בכל העולם. ככזו היא תמשוך אליה כמגנט בני אדם רבים וטובים מכל אומות העולם.

דבר זה יקרה, כמובן, אחרי שמדינת ישראל תאפשר לדברים להתרחש כראוי, כי בינתיים מדינת ישראל של היום שותקת. אם וכאשר היא תציג את ירושלים כראוי לה, כעיר הקודש של עם ישראל, יוכל החזון הלאומי להתגשם ויתממשו דברי הנביא כלפי העולם כולו: "…לכו ונלכה אל הר ה' ואל בית א-להי יעקב … כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

(התפרסם בתאריך 26/06/11 באתר "ישראלי פטריוטי")

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s